אבנר בן גל הוא אחד הציירים המקוריים והמשפיעים בארץ. דור שלם של צעירים הפנים תובנות שהוליד הציור שלו – ציור בוער, אלים ובעל מבט מקורי, מסתורי ומסוכסך. בציור של בן גל נפגשים ערכי ציור מסורתיים של צבע, מרקם, צורה ודינמיקה עם חומרים תרבותיים, גיאוגרפיים ופוליטיים. המפגש הזה מסובך וטעון. אפשר לצייר ייצוגים של עמדות פוליטיות או זהויות חברתיות ואפשר לצייר ציורים מופשטים שיש בהם מסר פוליטי. כל זאת נעשה בעבר על ידי אמניות ואמנים מהשורה הראשונה בארץ ובעולם. הייחוד של בן גל הוא השילוב שבין הקונקרטיות והמופשט: חייה פצועה בלב מדבר בוערת כמו טנק בשעת שקיעה. טראומות ופנטזיות משלבות ידיים כמו האופן שבו המלחמה והפוליטיקה העכשווית נשזרות בחלומות או באפקטים של התת-מודע. 

לציורים של בן גל יופי מהמם עם שחיתות מענגת וטרור משתק. אין בהם נחמה או התעלות רוחנית אסקפיסטית. יש דיאלקטיקה בין ניגודים אבל אין תהליך של סובלימציה בו הניגודים מתאחדים בסינתזה. וולטר בנימין קרא לכך ׳דיאלקטיקה שעצרה מלכת׳ בניגוד לדיאלקטיקה העולה ומתקדמת של הגל. שני צדדים נעולים האחד אל מול השני, האחד כנגד השני, בלי יכולת לחסל או להתעלות מעבר לקונפליקט. כל צד זקוק לאחר בעודו מנסה לחסל אותו ללא הועיל. נבואת הזעם של הציור של בן גל היא תוכחה כנגד הרצון להימלט מעבר לכאן ולעכשיו, כנגד השקר של הפתרון המוחלט, המושלם או הסופי. זוהי משנה פוליטית סדורה שמקבלת את הקונפליקט כמציאות פוליטית-חברתית ומוצאת בה כוחות של חיים והתחדשות כמו גם של הרס וחורבן.