Summer Fruits 2018.jpg

Shahar Afek

"Release Letter" 

With the arrival of Covid 19 my partner and I both left Tel Aviv for isolation in the North of Israel, inside a cabin close to nature. Since I am in a high risk group and at the peak of a long process of recovery, I have chosen to move away from the city and start a wandering journey which is continuing to this day. We have started our voyage at a small moshav in Hula valley inside of a fruit tree orchard, and at a walking distance from Ramot Naftali. From there we have continued to the northern coastal plain, the Banks of the Sea of Galilee, Upper Galilee, lower Galilee and a village close to HaBonim Beach Reserve.

  

Life in nature allowed me to put aside the stress and the conflict which the land on which I grew up contains and to connect to it in different ways, such as cooking, pickling, preserving, and gathering natural products from the natural environment. These actions went beyond culinary, took shape and gathered into an archive titled “Release Letter” (מכתב שחרור), which includes sketches, texts, photomontages, collages, video, objects and more. 

 

As part of those days of isolation in the cabin I have made friends with Said Halol, a farmer from maronite christian origin whose family was expelled from the village next to the Lebanon border in 1948. Said and I share interests around the subject of food gathering. From him I have learned to go up to the mountains to gather the common seabed plant also called za’atar (because it is a dominant ingredient in the mixture of the za’atar spice together with sumac, sesame, and salt). 

 

Since 1977 za’atar was forbidden to gather by governmental law, despite its growing in nature in abundance. The ban instigated a protest of the Palestinian community, claiming that it is politcally motivated since za’atar is a central ingredient in the Palestinian cousine. In 2019 the prohibition was cancelled. Every morning for two months Said and I have met and drank tea made out of different plants, including za’atar. The shared sitting included conversations and stories about life, food, and the connection to the place. The same experience is mentioned in the space by a receptacle which gathers za’atar to make tea. The ceremony has been transferred from me to Roy by whisper, and he transfers it forward to visitors. 


Additional works which are being exhibited at the show are part of an internal process of discovery and healing. The drawings manifest an intuitive, free act which enables the transference of emotions and thoughts on paper. Sometimes a drawing is used as a preparation document for a ritual/ action or performance that will happen at the space in the future. 

In these days when the environment and nature seem far from us and not understood I am interested in building a research of planning and experimenting with relationships of memory and organic material, scent and touch through a personal journey of discovery and healing. 

 

Shahar Afek 2021

Shavei Zion

 

שחר אפק

מכתב שחרור

עם פרוץ מגפת הקורונה בת זוגי ואני עזבנו את תל אביב להתבודדות בצפון הארץ בבקתה צמודה לטבע. מאחר ואני בקבוצת סיכון ובעיצומו של תהליך החלמה ממחלה קשה בחרתי להתרחק מהעיר ולהתחיל מסע נדודים שנמשך עד ימינו. התחלנו את הנדודים במושב קטן בעמק החולה בבוסתן עצי פרי ובמרחק הליכה מרכס הרי נפתלי. המשכנו משם אל מישור החוף הצפוני, גדות הכנרת, גליל העליון, גליל התחתון ויישוב צמוד לשמורת חוף הבונים.

 

החיים בצמוד לטבע אפשרו לי לשים בצד את המתח והקונפליקט שהאדמה עליה גדלתי מכילה ולהתחבר אליה באופנים אחרים כדוגמת ליקוט בישול, כבישה, שימור, ייבוש ומאכל הצומח מסביבתי הקרובה. הפעולות הללו יצאו מעבר לגבולות הקולינריה, תפסו צורה והצטברו לכדי ארכיון תיעודי בשם ״מכתב שחרור״ הכולל רישומים, טקסטים, פוטומונטאז', קולאז׳, וידאו, אובייקטים ועוד. 

  

כחלק מאותם ימים של בידוד בבקתה התיידדתי עם סעיד חלול, חקלאי נוצרי מרוני, שמשפחתו גורשה מהכפר ברעם סמוך לגבול לבנון בשנת 1948. סעיד ואני חולקים עניין משותף סביב ליקוט ואוכל. ממנו למדתי לעלות להרים ללקט את צמח האזוב המצוי המכונה גם זעתר, בגלל היותו רכיב דומיננטי בתערובת התבלינים של הזעתר יחד עם סומק, סומסום ומלח.

 

מאז 1977 נאסר הזעתר לקטיפה על ידי ממשלת ישראל למרות שגדל בטבע בכמות משמעותית. האיסור הביא לזעקה של הקהילה הפלסטינית שטענה שהאיסור פוליטי שכן הזעתר הוא מרכיב מרכזי במטבח הפלסטיני. בשנת 2019 החוק בוטל. כל בוקר במהלך חודשיים נפגשנו אני וסעיד ושתינו תה מצמחים שונים בין היתר מהזעתר. הישיבה המשותפת כללה שיחות וסיפורים על החיים, אוכל והחיבור למקום. אותה חוויה מוזכרת בחלל באמצעות כלי קיבול שמאפשר ללקט זעתר ולהכין תה. הטקס עבר ממני בלחישה לרועי שנמצא רוב הזמן בחלל והוא מעביר אותו הלאה למבקרים.

 

העבודות נוספות אשר מוצגות בתערוכה הינן חלק מתהליך פנימי של גילוי וריפוי. הפעולה הרישומית הינה אקט אינטואיטיבי וחופשי שמאפשר להעביר את התחושות והמחשבות על הנייר. לעיתים הרישום משמש כמסמך הכנה לקראת ריטואל/ פעולה או פרפורמנס שיתרחש בעתיד בחלל. 

בימים שהסביבה והטבע נראים לעיתים רחוקים ולא מובנים מאליהם מעניין אותי לבנות מחקר של תכנון והתנסות בקשר בין זיכרון לחומר אורגני, ריח ומגע דרך מסע אישי של גילוי וריפוי.


 

שחר אפק 2021

שבי ציון