אורלי גנגר, בתערוכה "זיכרון שריר", פורשת בפני הצופה מהלך יצירתי מרתק המרחיב את שפתה האמנותית למחוזות חדשים. גנגר, אשר זכתה להכרה בינלאומית בזכות פסלי החבל רבי-ההיקף שלה והציגה תערוכות יחיד במוזאונים ובגלריות לאורך יותר מ-20 שנות קריירה. כעת, בתערוכתה הראשונה בישראל היא מציגה גוף עבודות מגוון הכולל פיסול בחבל ובזכוכית, רישום וקולאז'.

​

הרישומים, דיו וצבעי מים על נייר, נוצרו בתהליך חזרתי של קו ותנועת גוף המשמרים את איכויות העמל והמאמץ הרב של עבודת הקשירה הידנית, ומציעים מבט אינטימי אל המכניקה של היצירה עצמה. באמצעות שכבות של קווים, סימנים ודימויים מופשטים, יוצרת גנגר תחושת קצב פנימית – כמו הד חבוי למחוות הגוף. חזרתיות סיזיפית זו מעלה שאלות על זמן, חומר ועקבות הגוף בתהליך היצירה.

​

"הרישום תמיד היה חלק בלתי נפרד מהעשייה שלי" היא מספרת, "אך בעבודות אלו גיליתי דרך חדשה לבחון את המתח שבין צורה וחלל. יש משהו ישיר באקט של הרישום, בדומה למעורבות הפיזית של העבודה עם חבל – זה עוסק במתח, במשקל ובמערכת היחסים של הגוף עם המרחב, גם כשהוא מתקיים על נייר."

​

גנגר נעה על קו התפר שבין עוצמה לשבריריות. היא מבקשת לבחון כיצד מיתוסים של כוח מתערערים תחת מבט מעמיק. היא שואבת השראה מדימויי גיבורי-על אך מפרקת אותם לחלקים מופשטים: איברי גוף מקוטעים, מחוות ידיים דרמטיות, וקווים המרמזים על מתח, קריעה והצטברות. דרך פירוק זה, היא מאתגרת את אידיאל העוצמה, חושפת את פגיעותו וארעיותו.

​

במהלך זה, גנגר מבחינה בין המושגים "כוח" ו"עוצמה" – כאשר עוצמה, בניגוד לכוח הטבעי, היא הבניה תרבותית-אנושית, ועל כן נושאת בתוכה שבריריות וזמניות. באמצעות פירוק של סמלי השליטה התרבותיים, גנגר חושפת את הפער ההולך וגדל בין דימויי הכוח שהחברה מטפחת לבין המציאות של פגיעות אנושית. נושאים אלה מהדהדים בעמקות בעולם של היום, ובפרט בנוף הישראלי העכשווי.

​

לצד הרישומים, מוצג בתערוכה גם הפסל "ערמה" (Stack), העשוי משכבות מרובות של חבל כותנה הקשור בעבודת יד. לאורך התערוכה, חלל הגלריה יהפוך לסוג של סטודיו עבורה, ובו היא תמשיך לעבוד על הפסל. "הצטברות" הוא מושג מפתח להבנת העשייה האמנותית של גנגר. המבקרים יהיו עדים לתהליך המתמשך של התמרת החומרים ולעבודה האיטית והמדיטטיבית מאחורי יצירתה. בפעולה זו אורלי חולקת עם המבקרים את תהליך היצירה הנעשה בדרך כלל באינטימיות מבודדת, הפער בין מראה האובייקט הסופי לבין תהליך עשייתו מערער גם הוא את אשליית העוצמה, וחושף במקומה את הכוח האותנטי הטמון בעמל ובמלאכתה של האמנית.

​

בתערוכה "זיכרון שריר" גנגר מציעה לצופה פרשנות חדשה לכוח – לא רק כמאסה או כמבנה, אלא כתהליך חי, משתנה, מצטבר ונפרם, ממש כפי שהזיכרון השרירי חקוק בגוף. "כוח אינו רק עניין של עוצמה פיזית," היא אומרת, "אלא גם של עמידות ויכולת הסתגלות".

— קרן יעלה-גולן

In Muscle Memory, Orly Genger expands her artistic language into new territory, presenting a dynamic body of work that bridges drawing and sculpture. Best known for her large-scale rope installations, Genger has exhibited internationally in museums and galleries over a career spanning more than two decades. Now, in her first exhibition in Israel, she showcases an intimate yet powerful selection of drawings, rope and glass sculptures, and collages.

​

Genger’s drawings—created with ink, gouache, and watercolor on paper—emerge from a process of repetition, where each line and movement echoes the physical labor of her sculptural practice. The rhythm of mark-making becomes a formal and physical counterpart to her hand-knotted sculptures, capturing the energy, endurance, and mechanics of creation itself. Layers of abstract images, fragmented forms, and gestural marks evoke an internal pulse, a hidden echo of bodily gestures. This Sisyphean repetition raises questions about time, material, and the traces of the body.

​

“Drawing has always been integral to my practice,” Genger explains. “But in these works, I found a new way to explore the tension between form and space. Like working with rope, drawing is a physical act—it deals with tension, weight, and the relationship between the body and space, even when it exists on paper.”

​

Genger navigates the line between power and fragility, examining how myths of strength unravel under close inspection. She draws inspiration from superhero imagery but deconstructs them into abstract fragments: disjointed body parts, expressive hand gestures, and lines suggesting tension, rupture, and accumulation. Through this breakdown, she challenges the ideal of strength, exposing its vulnerability and impermanence.

​

Her work delineates the distinction between strength and power—where power, unlike natural strength, is a human construct, inherently fragile and transient. By deconstructing cultural symbols of dominance, Genger exposes the growing disparity between the images of power that society cultivates and the reality of human vulnerability. These themes resonate deeply in today’s world and particularly in Israel’s current landscape.

​

Alongside the drawings, the exhibition features a sculptural stack, a multi-layered hand-knotted rope sculpture. Throughout the show, the gallery will function as an evolving workspace where Genger continues to develop this piece. This process highlights the concept of accumulation—a fundamental aspect of her practice. Visitors will witness the transformation of materials and the slow, meditative labor behind her work. By revealing the making process, Genger further dismantles the illusion of power, emphasizing instead the authentic strength found in endurance, repetition, and craft.

​

In Muscle Memory, Genger redefines strength—not as a static force, but as a living process that shifts, accumulates, and unravels, much like muscle memory imprinted in the body. “Strength isn’t just about force,” she says. “It’s about endurance and adaptability.”

— Keren Yeala-Golan