The One World

Le Tout Monde

העולם

האחד

العالم

الواحد

Ohad Meromi, donkey 2022 3d print and crochet 25_20_10cm copy.jpg

11.06.2022

Erada Jumaa

איראדה ג׳ומעה

Lina Otom Jak Agolon

לינה אוטום ג׳ק אגולון

Mabrhit Ghebremariam

מברהט גברמרים

Ohad Meromi

אוהד מרומי

Curator Sandra Weil

אוצרות סנדרה וייל

Donkey Ohad Meromi
2022, 3D print & crochet, 25x20x10 cm

press to zoom

press to zoom

press to zoom

press to zoom
1/9
Parterre_0622-DanielHanochPhotographer-11.jpg

Lina Otom Jak Agolon
My home in Tuar (The One World)
2022

-
Mixed media on textile, 155x136 cm

IMG_1010.jpg

Lina Otom Jak Agolon
My water jars
2022

-
Crochet baskets, 37x27 cm

Ohad Meromi,untitled dyptich 2020 collage and acrylic on panel 35_47cm.jpg

Ohad Meromi
Untitled
2020

-
Diptych, collage & acrylic on panel 35x47 cm

IMG_0643.HEIC

Mabrhit Ghebremariam
Siwa

IMG_1003.jpeg

Erada Jomaa
Forbidden
2019

-
Acrylic on canvas, 90x90 cm

The One World

Le Tout Monde

העולם האחד

תערוכת ״העולם האחד״ חושפת מערכת קשרים אסתטיים ותמטיים בין התרבות האפריקאית והאירופית והישראלית-פלסטינית. האוצרת סנדרה וייל, ילידת שבדיה ומבוססת בתל אביב חוקרת מזה שנים את האפשרות לפעול מעבר לגבולות וזהויות—להיות אזרחים ואזרחיות בעולם האחד, מושג שאותו טבע הפילוסוף הקריבי אדוארד גליסנט (Glissant) כדי לציין את הקשרים העמוקים שמחברים אותנו יחד כתרבות, בני ובנות אנוש. בתערוכה הנוכחית בחלל הפרויקטים פרטר היא מתמקדת ביחסים בין אמנות למלאכה (קראפט) שהציתו את המודרניזם האירופאי, הישראלי, האפריקאי והערבי. זוהי שיחה בין יוצרים מארבע יבשות ושלוש דתות שלא נחשפו האחת לשנייה ובכל זאת, השיחה משותפת, עולמית והיא מכילה הבדלים בלי נסיון נוקשה לאחד או לדחות. 

 

איראדה ג׳ומעה מציגה שתי עבודות טעונות עטופות בחומריות רכה וקליגרפיה יפהפייה. ״אשה״ (أنثى) היא עבודת רקמה על בד זהב. האותיות מורכבות מקוביות שנערמות כמו קוביות לגו או לבנים ויוצרות מבנה שנראה כמו מבצר עם צריח או מחנה. בעבודה אחרת, היא מותירה חלל ריק על הבד בצורת המילה ״אסור״ בערבית (ممنوع) מוקפת באיסורים הרבים שמוטלים על נשים בחברה מסורתית ודתית. 

 

לינה אוטום ג׳ק אגולום ומברהט גברמרים הן חברות בקולקטיב קוצ׳ינטה— מיזם תעסוקתי ופסיכו-סוציאלי מבוסס אמנויות, לנשים מבקשות מקלט מאפריקה. עבודתן משקפת את המקומות והמסורות מהן באו. עם הזמן, הזיכרונות מתהווים לצורות נוספות שמכילות גם את הדרך ואת המקום העכשווי. לתערוכה זו לינה אוטום ג׳ק אגולום  יצרה רקמה גדולה שמתארת את ביתה בטאור שבסודן הדרומית. מתווה הבתים, אזורי העבודה, החיות והמרחב הציבורי נראים פנטסטיים ונאיביים, כמו מפה מנטלית של מקום אמתי שכבר אינו קיים. בעובדה השנייה היא משתמשת בטכניקה דומה כדי להציג את אזורי העבודה המשותפים של הנשים בכפר, מבנים שמשפעים עוד על הקולקטיב בדרום תל אביב. עבודה שלישית עשויה לבד היא כעין מסכה של סבה שהיה ראש הכפר. גם כאן הטכניקה כביכול מידית או פשוטה אבל העוצמה הרגשית והרגישות הצורנית גבוהה. 

 

מברהט גברמרים עיצבה את הסדרה ״קנקנים, סירים וכדים״ במיוחד עבור התערוכה. הצורות הרכות האלה סרוגות במסרגת קרושה מתייחסות לכלים מסורתיים לשתיית בירה מקומית—סואה—שמקורה מתיגראי. לרוב מבושלת בבית, הסואה היא משקה חברתי שמשמש לאירועים ולאחר עבודה משותפת. בידי האמנית, הזכרון מתעצב מחומרי העבר בעוד הוא משנה את החדות של המשקה והקשיחות של מיכל הזכוכית לחומרים רכים שמשמרים את התכונות הטקסיות והשיתופיות.  

 

אוהד מרומי מציג ארבע עבודות שנעות באלגנטיות ועם הומר בין מלאכה (קראפט) לאמנות. זהו אוסף אינטימי, כמעט פרטי של עבודות שקרובות ללב האמן—מסוג הדברים שלוקחים למסע על מנת לשמר את זיכרון הבית. הם מזכרים את מקורות ההשראה, את אהבות העבר שננטשו בחלקן ואת התשוקות שעוד מעוררות את הדמיון. עבודות רקומות בעדינות או מורכבות מצורות ותבניות, והן מתייחסות לניסויים של וסילי קנדינסקי בשנות העשרים או לפאול קלה, שהיו קולגות בתנועת הבאוהאוס. אבל הן גם אפריקאיות או ילידיות עם רמיזות לצורות האמנות שהיו נפוצות בקיבוצים הראשונים ששילבו מלאכות עבודת יד ומודרניזם.

איראדה ג'ומעה, אמנית פלסטית מהעיר טייבה, ילידת 1994,  בעלת תואר ראשון באמנות רב תחומית (2018)  ממכללת שנקר, ותואר שני באמנות ממכללת בצלאל בירושלים(2021) . מייסדת ומנהלת של סטודיו ארטאדה ללימודי חוגי אמנות לילדים מגיל 4 ומעלה.

 

לינה אוטום ג׳ק אגולום נולדה בשנת 1976 בעטאר בסודן הדרומית (עכשיו דרום סודן). היא הגיע לישרל בשנת 2007 כמבקשת מקלט והיא עובדת וחיה בתל אביב. לינה היא מנהלת הסטודיו של קולקטיב קוצ׳ינטה לנשים אפריקאיות והיא אחראית על פיתוח מוצרים ועיצוב החנויות. בשנת 2020 היא הציגה בתערוכת ״Ambiguaty״ עם בריטה מרקט-לאבה ואיי וייוויי. בחלל Rikstolvan  בשבדיה, ובשנת 2021 בתערוכה ״מסעות שזורים״ עם דוד עדיקא, זויה צרקסקי וגיל יפמן. 

 

מברהט גברמרים נולדה באריתראה ב-1989 והגיעה לישראל ב-2012 כמבקשת מקלט. היא חיה בתל אביב ועובדת כאמנית בקולקטיב קוצ׳ינטה.  

 

אוהד מרומי נולד ב-1967 בקיבוץ מזרע והוא חיי ועובד בניו יורק. הוא בוגר תואר ראשון בצלאל ותואר שני באמנות באוניברסיטת קולומביה. הוא הציג במוזיאון ישראל, מוזיאון תל אביב, בביאנלה השנייה לאמנות עכשווית במוסקבה, בביאנלה בליון, מרטין גרופיוס באו ברלין, מגזין 3 סטוקהולם, דה אפל אמסטרדם, MoMA PS1 ניו יורק ועוד. 

 

סנדרה וייל עברה לישראל מסטוקהולם, שבדיה בשנת 1997. היא בוגרת התכנית הרב-תחומית באמנויות של אוניברסיטת תל אביב. וייל היא אוצרת עצמאית בינלאומית והיא מתמקדת באמנות אקטיביסטית וכנה. בנוסף היא פעילה ביצרית קשרי תרבות בין שבדיה וישראל ובקהילת מבקשי המקלט מאפריקה בתל אביב.